כבר שנים שאני מחפשת להציב מתחת לכותרת הזאת* תוכן הולם, ואין.
"קארמה רעה ושאר הפרזות": זה לא ספר אמיתי, זה לא סיפור, זו רק כותרת של חיבור שטני במיוחד ונדיר שכביכול פורסם ע"י הארצ'נמסיס- או דמות שוליים מרושעת אחרת, הפרטים הממשיים נשמטו מזכרוני- של "הצל" בסיפור הקאמבק הבדיוני לחלוטין שלו. זו בעצם השתקפות של השתקפות, דימוי של משהו שלא קיים באמת.
אז ככה. מסתבר שגם אני סובלת מקארמה רעה ומשאר הפרזות חמורות,אותן יזכה הקורא המתמיד לפענח (וזה לא מורכב כמו שזה נשמע, כסטודנטית מופקרת, אלכוהוליסטית וחובבת בטלה), וגם מנסיונות מוצלחים דווקא להדביק שמות לדברים שאינם בנמצא. זהו ניסיון כזה. ייתכן וזו עוד התחלה חדשה שתקמול ותרקיב עוד לפני שהתחילה, ייתכן והעובש שלה יספק כמה ממצאים חדשים לחקר הפניצילין. ייתכן אפילו ויהיה מעניין, כי בסוף-העולם-שמאלה שבו אני יש לפרקים סקס, אלכוהול, ולא מעט קומוניסטים סיניים שחוטים -שלא לדבר על פרסומות עצמיות גסות רוח ואף ציניות.
ייתכן, כמובן, שלא, ושאני סתם משקרת כהרגלי: הסיגריה ה-20 (אלף) ללילה זה, החתולה ההרסנית שאוכלת לי את השטיח וגם דרכה הרגע בתוך מאפרה גדושה, וכן רשימת המטלות השערורייתית שלפני; הן יהיו העדות היחידות לפשע, ויחוסלו בוודאות גם הן.
תקציר הפרקים הקודמים, למתחילים: בלוג פעיל בתפוז אנשים, קהל אוהד ועתיר שומנים, ידיד משכנע לעבור לבלוג חתרני, אקדמיה (סוג של אגוז): שנה ב', חזה שאוהב תשומת לב וגם איפה המצית שלי עכשיו, לעזאזל.
הערת המערכת: זה נורא, אבל הופך לקריא יותר עם הזמן. גם אם לא, עדיין לא תוכלו לנגב עם זה איברים נחוצים, מטעמים מובנים.
* הזכויות שמורות במלואן להרלאן אליסון, האיש והטירוף, באחד הספרים שיותר הקסימו אותי עוד בגיל 12- ולו לנוכח העובדה שכבר לא מדפיסים אותו יותר, ולהשיג עותק מצ'וקמק מבחינתי זה עניין של התרוצצות אינסופית פלוס הוצאה של כמה מאות שקלים- לראות/Strange Wine. איך זה שלא השגתי לעצמי אחד, בכל זאת? אני משערת שהמדובר בחלק לא מבוטל מהיופי שבסיפורים הקצרים ההזויים-למכביר שלו, שהפכו אצלי לחלק מטושטש מהתבגרות בטרם-עת.
ניתן להגיב ↓
תנו לי בתגובות