קארמה רעה ושאר הפרזות

לאחרונה אני מוצאת את עצמי מהרהרת די הרבה, בשלושים השניות היומיות בהן אני פנויה להקדיש זמן להרהורים, בחשיבותה של האדישות.
הבוס שלי צחק עליי לא מזמן, ואמר שאני לא מאוזנת. מה שנכון. אז אני מאוד מנסה לשמור על פוקר פייס, ולא להתחרפן כשאני רבה עם אמא, ולזכור שאני במחזור (או לפני מחזור, או אחרי מחזור), וגם [...]

אוקיי, אז הדבר הזה שקוראים לו טוויטר הפך זה לא מכבר למלקקה ציבורית. זה לא חדש, ובסך הכל זה גם לא ממש אכפת לי, מלבד פלאשבקים אקראיים לימי פומפיי האחרונים בקפה דה מארקר (מאמיייי איזה מהמם אתה כותב. יש לך נפש של סופר. כיכבתי. בלוג יפה מוזמן לשלי. תחת יפה מוזמנת לשלי. וגו'). הטוויט הוא [...]

[הפוסט הזה התקרר כמעט שבועיים לפני שהחלטתי לפרסם אותו. במונחי אינטרנט זה פחות או יותר נצח, ובקשת סליחתי הכנה על כך.]
להיות ביקורתית למדתי בגן, כשאמא אמרה לי שהילדות שמושכות לי בשיער ונושכות אותי מקנאות בגלל שאני כל כך יפה. לא האמנתי לה. הילדות שהציקו לי היו לרוב בובות בלונדיניות תכולות מבט, ואני הייתי עיזת הרים [...]