אם הייתם בהכרה ב-48 השעות האחרונות, אין מצב שפספסתם את הדיון הציבורי הער בערוותה של אחת פלונית קצת מפורסמת. בשנים שיבואו אני בטוחה שהשיח יבנה את עצמו בדומה לזה שנוצר סביב רצח רבין: "איפה אתה היית כשלמיכל אמדורסקי ראו את הטוטה?". כבר עכשיו, אם תרשו לי, אשחזר: השעה 11:00 בבוקר. שעת בוקר מאוחרת במשרדי עמוס הבנות. מייל מפליל מוצא את דרכו אל תיבת האינבוקס האפרורית שלי, קובץ וידאו קל משקל מצורף, תחת הכותרת "הפושי של מיכל".
צפיה ראשונה: חה. מצחיק.
צפיה שניה: זה ממש מצחיק.
צפיה שלישית: יוווו, מסכנה.
צפיה רביעית: אבל זה עדיין ממש מצחיק.
כל הצפיות שבאו לאחר מכן: מי עושה לה שעווה? אחלה עבודה. (בתור מישהי שנוטה לטפל בשיער הגוף שלה אינ-האוס, אני מעריכה עבודת-שעווה מוצלחת כשאני פוגשת אחת).
מה שלא יכולתי לצפות הוא האבולוציה של הקטע הקצר, גם אם המבדר, הזה מפיסת סלפסטיק-ריאליטי זוטרה למם כבד משקל בנפח מקומי, שלא לומר מנוף לשיחה עירנית שהיא הרבה יותר מסכום כל חלקיה האינטימיים. מבחינתי זה אומר שרק חיכינו להזדמנות כדי שסוף סוף נוכל לדבר על כוס בפריים-טיים. מילה קשה, כוס. אין הרבה מה לעשות איתה. האלטרנטיבה פות מעוררת בדרך כלל קונוטציות ילדותיות-משהו, וליופמיזמים של חיבה/גנאי נוסח "פושי", "פושפוש" או "בג'ינגו" אני מסרבת להתייחס מעל במה מכובדת זו. כוסית זה בסדר, זו מילה שהצליחה להתאזרח, אבל כוס? רוב מוחלט של הזמן זו מילה נורא, נורא גסה. עד שבאה מיכלי, ובהינף חולצת-חוף דקיקה ולבנה שחררה לנו את החוט.
אז פתאום את מוצאת בוואלה! אופנה טקסטים מונומנטליים כמו זה של רוויטל מדר , תחת הכותרת הכה-טי.אמ.איי "הלך החתול", וטקסטים משלימים כמו זה של נאווה סילוורה, תחת הכותרת הכה-לעורכת-אין-זין-לעבוד-היום "הלך החתול 2". מה שהצלחתי לפענח מתוך הטקסטים האלה הוא, שלבנות האלה אין שום בעיה עם זה שהגב' אמדורסקי חשפה ערוותה בפומבי. קורה לטובות שבינינו. הבעיה שלהן היא עם זה שהערווה הזאת היתה מסודרת למשעי, ולא תגידו מגולחת- מטופלת יסודי בשעווה. את השאלה איך מוידאו מפוקסל בן 6 שניות הגענו למסקנות מעמיקות כל כך בנוגע למתודת הטיפוח נשאיר בצד, ונישאר לרגע עם לב העניין. מבחינתי לב העניין הוא שבכותרת של הטקסטים האלה מופיעה המילה "חתול" כהתייחסות לאיבר המין הנשי, ושהכותבות שלהם עדיין משוכנעות עד עמקי נשמתן שיש משהו פסול מוסרית בכוס חלק שלא כדרך הטבע.
עכשיו. מאז ומעולם הייתי חסידה גדולה של מינימליזם. תבינו מזה לבד מה זה אומר על שגרת הסרת השיער שלי. עם זאת, כשבפרופילים של מיטב חברותיי לפייסבוק מתחילים להופיע סטטוסים בסגנון "מה דעתכם על כוס חלק לגמרי. לא פדופילי בעיניכם?" פלוס סיכול ממוקד של כל זכר שמעז להודות שהוא דווקא אוהב כשזה חלק, כמובן כי ככה הוא יכול לרדת טוב יותר ולא כי הוא חלילה סתם אוהב את זה ככה, כשזה קורה אני מתחילה לחשוב. קודם כל אני חושבת, למה נשים בכלל מסירות שיער. ואם הן מסירות שיער, למה הן עושות את זה בכלי משחית אינקוויזיציוניים סטייל שעווה רותחת, סוכר מלובן (היו לי חברות מדימונה בפנימיה, נו), חוט (היו לי חברות גם מטבריה) ופסגת הטכנולוגיה- לייזר. כהערת ביניים אני מבטיחה לעצמי שברגע שיציעו הסרת שיער בתותח פלזמה אני שם, ולו רק בשל המגניבות הסייברפאנקית שבדבר.
ואז אני אומרת לעצמי שהתשובה לשאלה הזאת חייבת להיות אישית ובלתי ניתנת להעברה. השאלה אם אנחנו בכלל עושות את זה, ואם כן באיזו תדירות ובאיזו יסודיות ובאיזה אופן, בבית או בחוץ- רוצה לומר, אצל שעוונית מוסמכת, אם אנחנו עושות את זה ברחוב יש לנו בעיות קצת יותר רציניות לדאוג לגביהן- התשובה לשאלה הזו זהה לשאלה האם אנחנו בדיאטה תמידית ולמה, האם אנחנו מתאפרות וכמה, וכשנגיע לגיל בו יהיו לנו קמטים, כמה בתולות מזרח אירופאיות נסכים לרצוח ולנקז את דמן על מנת שיהיה לנו עור חלק וזוהר ויותר.
הנה מה שהתשובה הזאת בשום פנים ואופן לא יכולה להיות בעיני: גברים. כי מה שעולה מיותר מדי כתיבה נשית בהמשך לדיון על הלוחמה בפרוות הכוס היא, שאין לנו שום סיבה לסבול ככה, חוץ מאשר כי זה מה שגברים אוהבים, ואוי-אוי-אוי אם איזה גבר, עד שכבר הצלחנו להכניס אותו למיטה, יראה שיש לנו שם למטה חתלתול קטן ויברח בבהלה. מי אשם באימה הזאת, ובסבל רהגופני והנפשי שאנחנו צריכות לעבור בגינה? אליבא דיותר מדי כותבות נשיות זה פורנו! כי פורנו זה רע! פורנו, ונשים בעלות אפיל כמו-פורנואי דוגמת אותה מיכלי שבה נפתח הדיון.
רק שבובה, חכי שניה. יש לך הסבר הגיוני לזה שטיפולי פנים את עושה בשביל עצמך כי את אוהבת (על פילינג נמלי-אש שמעתם?), את מרעיבה את עצמך כי את רוצה להרגיש קלילה, את עושה יוגה בחדר מחומם ל-50 מעלות ומזיעה כמו חזרזירה כי זה משחרר, אבל את השיער מהכוס, דווקא אותו, את מורידה בגלל מאות שנים של פטריאכליה ושיעבוד? סורי בובה, אנחנו נשים משוחררות עכשיו. ההסבר הזה לא קביל יותר. אף אחד לא מכריח אותך להתעלל בעצמך, כהגדרתך, לא גברים שמבקשים את זה ולא נשים אחרות שבחרו לעשות את זה. אז למה את באמת בוחרת לעשות את זה?
[מה אתם רוצים ממני, אמרתי שזה פוסט בלי מסקנות]
והערה לעניין פדופיליה: פדופיליה היא הפרעה נפשית. פדופיליה היא בעיה חמורה, רצינית, מדאיגה, שצריך לדבר עליה, לא משנה מה עמדתכם המשפטית. פדופיליה היא לא "לא בא לי להוריד הכל, זה לא נעים לי כל כך, זה מרגיש לי לא נכון, לא ככה אני אוהבת את הגוף שלי. נה! אם תגיד לי שאתה רוצה חלק אני אקרא לך פדופיל". אז די כבר עם זילות השואה הזאת.
תגיות: ביקורת · כוס · מיכל אמדורסקי · נשים · פדופיליה · פמיניזם בשקל · שעווה 7 תגובות
7 תגובות ↓
[...] This post was mentioned on Twitter by Sagee Ben-Zedeff , Yael Goren. Yael Goren said: כּוּס, שעווה, שעבוד, פדופיליה [פו(ס)ת בלי מסקנות על המצב] http://www.trischi.net/2010/07/pussy/ [...]
אני לפעמים ככה ולפעמים ככה. זה כיף חלק אבל לא תמיד יש זמן וכסף לקוסמטיקאית. הבעסה בכלל זה שלב הביניים שאף אחד לא מדבר עליו – כשהשיער צומח חזרה זה נוראי.
לי אין זין להוריד שערות בכוס. אני בעיקר מתעצלת- אבל גם הכאב העצום לא מצליח לפתות אותי.
take it or leave it
"לי אין זין להוריד שערות בכוס". ריגבי את מלכה. המלכה של ליבי.
ושלב הביניים זה בלתי נסבל.
ריגבי, הרגת אותי
יעל, בהחלט אחלה פו(ס)ת
פוסט דוחה. למה הוא דוחה? כי בפוסט אחריו את נכנסת במישהו אחר על חוסר הכנות שלו לעצמו ולסביבתו (ובצדק), ובפוסט הזה את יענו עושה ביקורת חברתית ומגדרית ובתכלס בעיקר רוצה לצאת מגניבה בעצמך, עם מקסימום "חשיפה" עצמית במינימום תכלסיות לגבי זה שזה מה שאת באמת עושה.
וכן, זה באמת פמיניזם בשקל, ותעשה טוב מישהי באמת אינטליגנטית אם תקח טקסטים כמו שלך ותראה למה הם אחד מהגורמים המרכזיים להמשך השוביניזם בעולם.
עלוב.
אין לי בעיה עם שוביניזם. יש לי בעיה עם כל מישהי, או מישהו, שאומר לי שהפוסט דוחה וטוען שאני חייבת להתגייס בכתיבה שלי למטרה כזו או אחרת, אבל כל כך מפוחד או מתנשא עד שהוא לא מגיב בשמו.