‫תגובות לפוסט: "על העיוורון (I wanna be sedated)"‬

‫מאת: Pandemonium‬

‫Pandemonium‬ — Tue, 30 Mar 2010 23:54:49 +0000

אני רושם לך מנה אחת של Ignore Day פעם בשנה. את צריכה את זה יותר ממני.

‫מאת: נעלולה‬

‫נעלולה‬ — Mon, 22 Mar 2010 15:45:51 +0000

החלק הסוף הזכיר לי את מרים קוץ מאבחנת פעם בעלומיי כיצד גברים יכנו בשם ורוד כל גוון שנע על הסקאלה של לבן, חום ואדום: "זה יפה לך, הוורוד הזה".

לגבי הקיום הקלבתי, זה קצת כמו הוויכוח הישן בין מה עדיף להיות בצבא: לוחם יוקרתי שתורם למדינה או קל"בניק בגל"צ. נראה לי שנכון להיום הגל"צניקים ניצחו, אבל זה לא היה תמיד ככה.

‫מאת: זרוב‬

‫זרוב‬ — Thu, 18 Mar 2010 08:08:16 +0000

יעל גורן נגד יעל רגב! איזו מלחמה!

‫מאת: קובי גמליאל‬

‫קובי גמליאל‬ — Tue, 16 Mar 2010 18:20:10 +0000

מקרה שהיה השבוע עם לקוח שפנה שהגיב לי לשאלה מה שלומך? יש ימים טובים יותר. הרהרתי מה לענות לו, אבל למעשה החיבור של העניין הזה עם הפוסט שלך זה באמת שברגע שיש ימים מרגיזים, מעצבנים, מטרידים וכו' אלו הימים שבאמת אנחנו מרגישים שאנחנו חיים ועושים משהו. מרגיזה תמידית להגשמה עצמית…

‫מאת: trischi‬

‫trischi‬ — Tue, 16 Mar 2010 10:46:39 +0000

אמיתי, הסיפור של אמא שלך נשמע הרבה יותר מדי מוכר P: פולניה זה אנחנו. והקטע הוא שאחרי כל כך הרבה חפירה בסוף תמיד יימצא משהו שהוא לא בסדר.

דודי, זה עניין של אישיות אני מניחה. רוב הזמן אני מתעצבנת מדברים כי אני פטאליסטית מטבעי, וכעס הוא כנראה הרגש הכי פחות פרודוקטיבי במנעד שלנו.

עידו, סחתיין על הקד"מ העצבני לבלוג הזה (והוא מצוין ומשמח, נהניתי מאד). איזה עוד בלוגים אתה קורא?

דן- יה, אין כוחות. אין כוחות מיותרים בכלל, התגובה היא כמעט תמיד אוטומטית. אני לא חושבת שהטור של יעל נוראי, אולי הוא מוגזם ופרובוקטיבי בכוונה, וזה חבל כי הכתיבה שלה לרוב לא רעה. אבל בימינו גם כנות שווה משהו.

‫מאת: ערן‬

‫ערן‬ — Tue, 16 Mar 2010 09:22:36 +0000

As an Ex-sedated…

I can say that, your analytic mind won't take the sedation crap
Coz it can feel something is unwholesome

the feeling of "zen" would last just for the moment the sedation is active, and in the rest 99% of time it would create a gap hard to ignore

but there is a trick to overcome the FLOOD of info, the UNbolding of the Google Reader and even the talks with your mother – that I know personally, and appreciate

it is not that cool and not that fast… but it can calm you
only if you want

>_<

‫מאת: דן-יה‬

‫דן-יה‬ — Tue, 16 Mar 2010 09:05:20 +0000

יפה אמרת. אבל למי יש כוח לכל האנרגיות השליליות?

זה מתיש אותי.

(ובגלל הטור הנוראי ההוא של יעל רגב שאליו קישרת יצא שכתבתי את זה: http://dan-ya.com/its-gonna-war)

‫מאת: עידו (איש קריות)‬

‫עידו (איש קריות)‬ — Tue, 16 Mar 2010 08:41:07 +0000

התרופה הכי טובה ליעל רגב האחת הוא יעל רגב השנייה, שאצלה כל פוסט הוא חלום והתגשמותו

http://yael.haoneg.com/

‫מאת: דודי‬

‫דודי‬ — Tue, 16 Mar 2010 06:59:29 +0000

מעורבות, שלא כרוכה בהכרח בזעם?

‫מאת: אמיתי ס.‬

‫אמיתי ס.‬ — Mon, 15 Mar 2010 23:18:47 +0000

כן, גם אני ככה, נע בין חימה לייאוש.
פעם ב אני לוקח רגיעון.

בעיית הכועסת הזכירה לי (בלי קשר) איך אמא שלי נהגה להוציא אותי מדעתי בילדותי. "אמיתי, הכל בסדר?" כן. "אתה לא מרגיש טוב?" לא, אני בסדר. "אתה נראה לי מוטרד" אני בסדר. "אולי תבוא לשבת איתנו בסלון" לא, תודה. "אתה עצוב?" אההההההההההההההההההההההההההההההה תעזבי אותי כבר!!!! "אתה רואה, ידעתי שמשהו לא בסדר".