קארמה רעה ושאר הפרזות

לפני שבועיים בערך יצא לי לראות פרק אקראי של הסדרה "עונת החתונות*. ב" יצא" אני כמובן מתכוונת ל"ערכתי מרתון עלוב נפש בשישי בערב, קומפלט כולל טישו צמוד וחצי פאקט סיגריות", אבל לא נתקטנן.

בניגוד לרוב הזוגות שצולמו לסדרה בזמן אמיתי בהכנות שלפני החתונה ובמהלכה, והפגינו מנעד מרשים של הפרעות פסיכוטיות, אישיות גבולית, נרקיסיזם קיצוני וסתם טעם ממש ממש רע, הזוג שאת סיפורו אספר נראה במבט ראשון שפוי לחלוטין. וגם במבט שני. שניהם מהשרון, שניהם לומדים בבינתחומי או באיזה מוסד אחר שמתמחה בהנפקת תארים לכוסיות צפונבוניות ודן מנו וונאביז, שניהם חמודים ויפים ובניגוד חריף לקודמיהם- אשכרה מבינים שחתונה לא חייבת להפוך אנשים בני 25 לפושטי רגל עם יותר מדי מכרים בשוק האפור.

יפה.

כנהוג במקומותינו ובמקומות אחרים, כל אחד מבני הזוג תכנן לעצמו מסיבת רווקים. הוא, לפי מיטב המסורת, בוילה שכורה עם חברים, חשפנית קופצת מתוך עוגה, ו(שימו לב להארדקור) ארגז של פיג'לינג. היא, גם לפי מיטב המסורת, בחושה על חוף הים עם נרות, חיבוקים, דימיון מודרך, אמא שלה ו(הרבה יותר הארדקור בעיני) חמותה לעתיד.

ואז הכלה נזכרה שהיא בעצם מגניבה, והחליטה לתת לאירוע טוויסט פולני: להיות החשפנית שתקפוץ מהעוגה. ככל ילדה טובה מבית טוב, היא עשתה את זה קום-איל-פו, וקפצה למועדון (שהייתי בו ) באלנבי לקבל קצת אחת-על-אחת בסטילטו ועמודים, בטרם תענטז בחוטיני מול הטובים שבחבריו של מי שיהיה בעוד יומיים בעלה.

אז היא הגיעה, והתפשטה, ורקדה בפאה בלונדינית והינומה בשני שקל. בסופו של דבר היא נשארה בביקיני, אבל צריך לתת קרדיט, בהתחשב בעובדה שאחיה היה בין החוגגים. החתן היה כל כך שיכור (טוב נו, הוא שתה איזה שלוש כוסות פיג'לינג) שהוא בכלל לא זיהה אותה, שלא לדבר על לנסות מהלכים. רק כשהחברים צעקו לו שוב ושוב "יא דביל, זאת מיכל" הוא נזכר לרוץ אחריה החוצה ולחבק אותה. להגנתו, הוא טען שהיא הורידה מלא משקל לקראת החתונה ונהייתה ממש כוסית. בקריאה נשית-ביקורתית של הטקסט ניתן להבין שהוא בעצם קרא לה דבה.

לכאורה, בחורה מגניבה, יוצאת מלכה, וכל הכבוד לה, שאם הייתי מתחתנת מחר ולבנזוגי היתה מסיבת רווקים, בטח הייתי עושה כמוה רק עם יותר ציצים.  אם כבר מתחתנים, זה די אני לעשות משהו מופרע כזה, וזה מאוד אני לא לתת לחבר שלי להנות יותר ממני בכל רגע נתון, וזה בטח אני לרצות שכולם ידעו איזה שווה וקולית אני.

אבל מתחת ללכאורה הזה יש משהו אחר, ואני בטוחה שזה לא רק אצלי. משהו שמשקר ואומר שאת יכולה להיות הכל בשביל הגבר שלך, שהוא לא צריך שום דבר בעולם חוץ ממך, בטח לא פרטיות. משהו שמכריח אותך להיות בו זמנית אישה שהוא אוהב ומכבד, וגם השרמוטה שהוא רק רוצה לזיין. משהו שדוחף אותך להיות בכל מקום ובכל מחשבה רדופה שעוברת לו בראש כשהוא עושה ביד. אותו משהו שגורם לך לחטט לו בפורנו, ולשאול באמצע הסקס "על מה אתה חושב?"

האמת היא, אני לא בטוחה שאני רוצה לדעת.

אני בטח לא רוצה לדעת איך הבחורה הזאת תרגיש כשהיא תבין, שלא משנה כמה ביריות היא תלבש וכמה משקל היא תוריד וכמה כל החברים שלו יקנאו בו, תמיד יהיה רגע בו היא פשוט לא תהיה השרמוטה שהוא ירצה לזיין.

*פרק 23. גילוי נאות: הוט3 הם לקוחות של המשרד בו אני עובדת, אם כי לא אני מטפלת בהם. מה שהגיוני, אם לא כך סביר להניח שלא הייתי מכירה את הסדרה, שלא לומר רואה אותה, שלא לומר כותבת עליה פוסטים הזויים ב-3 בלילה.

תגיות:   ביקורת · המרכז הבינתחומי · חשפנית · חתונה · יחסים · מסיבת רווקים · נשים · סקס · עונת החתונות 5 תגובות