אני נוטה להסכים, לגבי מיברג גם אני חשבתי שזאת היתה קצת הסחפות לקרוא למייל הזה ספאם. אני כמובן שונא ספאם כמו כל אדם שפוי אחר, אבל בסופו של דבר היה מדובר במכתב חד פעמי, שנכתב בצורה די אישית (עד כמה שמכתב שפונה לקבוצה מסוימת של אנשים וכו'), ושבאמת נבע מתוך מטרה שמיברג האמין בה בכל ליבו. קשה מאוד להשוות את זה למייל שמבטיח לאנשים ויאגרה במחיר מוזל או דרכים מדעיות מוכחות וטבעיות להגדלת אבר המין שלהם.

גם אני מאלה שלא ממש התלהבו מהפרויקט של מיברג, אבל אני לא חושב שאם הייתי מקבל ממנו את המייל הזה הייתי רואה בזה ספאם או הטרדה. אם כבר אני מניח שהייתי רואה בזה יותר מחמאה.

גם לגבי הקמפיין של "מקום לדאגה" אני מסכים שאי אפשר לראות בזה הטרדה או פגיעה בפרטיות. בלוגרים מפורסמים הם בסופו של דבר אנשי ציבור (או לפחות סוג של) ולכן לא שייך לדבר על התייחסות אליהם במדיה כאל פגיעה בפרטיות.

מה עוד שזה דווקא נעשה בטוב טעם, ואפילו היה די מצחיק אני חייב להודות (חבל שהתכנית עצמה לא מצחיקה כמו הפרומואים שלה, נו טוב), אז אפשר בהחלט לראות גם בזה מחמאה לכל דבר.

אבל לגבי פרשיית טייטל אני חושב שהוא הדגיש נקודה חשובה מאוד, כלומר כיצד יפי נפש שונים מימין ומשמאל מתייחסים לאותו אירוע טרגי באופן ציני לחלוטין שרק מנסה לעשות ממנו ספין למטרותיו שלו.

שוקי,
יש מצב שאני תמימה, אבל יש בי אמונה ללא מצרים בכך שהקהילה הזאת יודעת להקיא ולהוקיע מתוכה את המזיקים בצורה טבעית, וראה מקרה שמפו140. הם היו האויבים הגדולים של עצמם, אף אחד לא היה צריך "לחשוף" אותם כי עצם ההתנהלות שלהם היתה החשיפה הגדולה ביותר. בנקודה מסוימת, הם מצאו את עצמם בחוץ בלי שום דרך לחזור, לעולם, לא משנה מה. זה לא קרה כי אדם מסוים רדף אותם, כי כתבו עליהם פוסטים או שרו עליהם שירים.
נכון שזהו מקרה קיצון, אבל אנחנו (כמו שכולם כאן אוהבים להגיד) בתקופה של יצירת נורמות עבודה וסטנדרטים מדידים. כרגע עוד אין, אבל אני מאמינה שיהיו, ואז מי שמשקר ומנפח לא יוכל להתפרנס, ויעבור לסנדלרות או שרברבות (או לדור הבא של ה-MLM). מסכימה איתך שצריך לתת קונטרה לריבוי השרלטנים- אבל מישהו לפעמים צריך גם לתת קונטרה לקונטרה.

דבורית,
כנראה שההקשר בו הנחתי את הלינק לא ברור מספיק. ככה זה כשחושבים במעגל סגור. אני התייחסתי כמובן לגישה השופטת מראש של ברנע, ולא לדעתי על אריאנה האפינגטון ו/או עליך. לא ראיתי לנכון לפרט זאת בדיוק כי חשבתי שהפרשה ברורה, מוכרת לכל וכך גם העובדות.

כמנהלת תוכן שקראה אלפיפוסטים טובים בחייה, כך לפי עדותה, תהיתי ממושכות למה הפוסט, ליתר דיוק אחד מהם, על פרשת ברנע, שהעובדות בה ברורות כשמש, זיכה אותי בלינק שמעליו המילים "עלובי נפש חסרי חיים, וונאבי עיתונאים ושוחרי קונספירציות"

אני חושב שהקמפיין הספציפי המדובר הוא משעשע ולא מזיק ואולי אפילו יהיה אפקטיבי – שזה נדיר מאד ב-SMM בישראל. בכל אופן, ובלי להתייחס לביקורת הספציפית של עידו, אני לא מסכים עם זה:

"מרתיעים גופים מסחריים מבאמת לנסות ולהבין את המדיה החדשה הזאת, ומעודדים את התדמית השנואה כל כך, המעליבה כל כך, של בלוגרים כעלובי נפש, חסרי חיים, ווונאבי עיתונאים שוחרי קונספירציות."

ובכן, המצב היום קיצוני בכיוון ההפוך – יותר מדי דיבורים, יותר מדי ציפיות, יותר מדי אנשים שחושבים שהם מבינים או טוענים שהם מבינים.

אני לא מתנגד לשיווק בבלוגים או במדיה חברתית בכלל. אני גם לא מדבר על הקמפיין של "מקום לדאגה" שהוא דווקא נחמד ומרענן. אבל כשמתסכלים היום על נוף ה-SMM בישראל, אין מנוס מלומר שיש פחות מדי מתודה ויותר מדי תאוות בצע. פחות מדי תוכן ויותר מדי ספאם.

אז לא רק שהחשדנות והתוקפנות מובנות – הן נראות לי כמו גורמים מאזנים שאם יהיה לנו מזל אולי יבריחו הביתה כמה שרלטנים.

[...] "טרישי" גורן כתבה את זה. ביקשתי מחבר שלי ביל היקס זצ"ל להשיב [...]