ועיקרן תחילה: אני לא אוהבת את השואה. לא אוהבת לקרוא על השואה, לא אוהבת ללמוד על השואה, לא הייתי בפולין ואין כל כוונה לבקר שם בקרוב. לעומת זאת, אם היה לי כסף סביר להניח שהייתי מוצאת עצמי בעונה זו של השנה משתכרת מבירת חיטה ובלונדיניות כבדות שדיים על אדמתה רוויית הדם של המדינה הגרמנית, ללא דקה נקיפת מצפון.
עם זאת, נסיבות חיי המשונות הביאו אותי לכשנתיים של עיסוק מעמיק, לא מרצון כי אם מטעמי עבודה, בכרך עב כרס הרווי בעדויות, נתונים מספריים, מכתבים ופרוטוקולים עמוסי תככים של אחת הקהילות היהודיות החשובות ביותר של גליציה במהלך שנות השריפה הגדולה. במקביל, כמתבגרת בסביבה חרדית עוינת חלק ניכר מחומר הקריאה והלימוד שעמד לרשותי נסב סביב גילויים של אמונה, ניסי ניסים ומוות על קידוש ה', וכן סיפורי הצלה מופלאים של יהודים עם זקן, שרוחם לא נשברה ע"י הצורר.
אז מה זה אומר? לא הרבה. אבל זה אומר שיש לי מקום לדבר על השואה הזאת כמו לכל אחד אחר, ממקום של ידיעה, לא של בורות. מעולם לא התהדרתי בבורות, ואין כמוני שונאת אנשים שמתעטפים בה כאדרת נוצות. להיות בור זה רע. להיות בור שגאה בעצמו זה כבר שורש כל רע, במובן של "עזוב אותך מהשכל אח שלי, מאז שחרב הבית אין נבואה באה אלא לקטנים ושוטים. בוא נשתטה, נרקוד על גג של וואן, ניסע לאומן והכל סבבה". סבבה? סבבה.
בכל זאת, התשובה הזאת מכתירה עצמה כ"לא מלומדת". זאת, משום שבידע שלי בקולנוע יש יותר חורים מבחולצה של ליידי גאגא, וכי מיטב השכלתי ההיסטורית הוקדשה לשושלות סיניות עתיקות, ולא לשואת העם היהודי. כתוצאה מכך, כשרבינו יאיר רווה כותב על "ממזרים חסרי כבוד" ביקורת בת אלפי מילים, מנומקת להפליא, מרשימה במנעד ההתייחסות שלה, אין לי אלא ללכת הצידה ולהתבייש לי בפינה בשקט. ככה אנחנו הפולניות.
אבל את משה שרף, שהטוויט הבוקר "המאדר פאקינג סרט ממש מגניב, אבל המאדר פאקינג שואה הייתה הרבה פחות מאדר פאקינג מגניבה" אני חייבת לשאול משהו קטן. say what?
[כמובן, שתמיד יכול להיות הרבה יותר גרוע. הנ"ל, לפחות, טרח לראות את הסרט (ולהנות, ולטחון לי פופקורן באוזן משל היה בהמה תאילנדית בערב יום כיפור) בטרם חיווה דעתו. רבים וגרועים אחרים לא עשו לו גם את החסד הקטן הזה. סרט על השואה??! שהגוי הזה טרנטינו (כמו שזה מסתמן עכשיו, יש מצב שלפחות הצאצאים שלו יהיו קצת יהודים) עשה? מה הוא מבין בשואה? איזו זכות דיבור יש לו? ולהציג את היהודים, הצאן צמרירי לטבח, כנבלות רצחניות צמאות דם וסדיסטיות? מיד להחרים! אין מה לראות כאן! move along!]
ולגופו של ממזר: אולי הדפקט כאן הוא אצלי, אבל אני לא מבינה באיזה אופן הסרט הזה הוא "על השואה". ברור שכשטרנטינו עונה של שאלות מכוונות היטב של כתבי קולנוע ישראלים עילגים, הוא נאלץ להתייחס לעבודה שלו כסרט שואה, אבל אחרי שתי צפיות די ברור לי שזה סרט על קולנוע. השואה היא אפילו לא תפאורה. הנאצים כאן אינם "נאצים", היהודים אינם "יהודים" וההיצמדות להתייחסויות האלה משרתת במידה רבה (עידנתי כאן ניסוח הרבה יותר מרושע) את הצורך להיעלב.
ברור שהשואה לא היתה פאקינג מגניבה. אף אחד לא אומר שהשואה היתה פאקינג מגניבה. במהלך השואה, לא רק שאף אחד לא הבין שמה שקורה סביבו זו "שואה", אלא שהוא בוודאות גם לא נהנה משום היבט של הנסיבות. ואם נחזור לרגע לטיעון ה"מי שמך" הזה בהקשר של טרנטינו כעם הארץ יליד נוקסוויל טנסי, הזכות היחידה שיש לו, כביכול, ליצור סרט שואה, היא דווקא ביצירה שהיא כל כך פנטסטית, שלא מתיימרת להיות "מבינה" או "אמיתית", שלא מבקשת לתת ייצוג נאמן של מציאות היסטורית. רק לשחורים מותר לקרוא זה לזה nigger- אם הבלוג הזה היה נכתב באנגלית כבר הייתי נצלבת על עצם אזכור המילה, לא משנה ההקשר. רק ליהודים, לפי דעות אחרות, מותר לייצר וריאציות על הטראומה הנחשבת (לטעמי שלא בצדק) למזוויעה בתולדותיהם.
אז מה אתם רוצים? אם היה עושה סרט דוקומנטרי, לא היה טוב. עכשיו, משעשה סרט שכל קשר בינו לבין המציאות איננו קיים במתכוון, גם זה לא טוב. משה העלה בפני את הטענה שהסרט פוגע ביהודים מכיוון שהוא רומז שאם היהודים היו קצת יותר גויים, השואה היתה יכולה להיות מגניבה כמו שראינו כאן. אינני מבינה את זה. היהודים המקרקפים של אלדו האפאצ'י הם אמריקאיים, והם חיילים. יוזם מסע ההרג המרהיב הזה אינו יהודי, והוא מעוניין לקרקף נאצים לא כי הם הרגו יהודים דווקא, אלא כי הם בהמות אדם חסרי מוסר. לא ראיתי כאן שום אמירה על מה שהיהודים היו צריכים לעשות, ואני חושבת שלחפש אותה בנרות זה סוג של אונס- אגב, מוטיב שבמפתיע נעדר מהסרט לחלוטין.
אבל כל זה גם גורם לי קצת לחשוב מה לא בסדר איתי.
מה אני אגיד לכם, יש מצב שאני עיוורת. הסרט לא הטריד אותי באף רמה רעיונית. לא העליב אותי בשום צורה. לא גרם לי אי נוחות. יש מצב שזה פשוט כי הוא באמת כל כך פאקינג טוב. וירטואוזי מכל היבט אפשרי, מספר סיפור מועך קרביים בדרך הטובה ביותר האפשרית. יש מצב שהאסתטיקה הקולנועית המוקפדת שלו מסתירה לי את הבעייתיות הרעיונית. יש מצב. או אולי זה רק הפוסט מודרניזם הארור הזה, שמחלחל לכל חלקה טובה בערוגות המוסר שלי, ומותיר גם אותי ממזרה חסרת כבוד. צפו בו בעצמכם פעם ופעמיים ותגידו לי מה אתם חושבים.
תגיות: דניאלה פיק · טרנטינו · ממזרים חסרי כבוד · משה שרף · פנטזיה · קולנוע · שואה 7 תגובות
7 תגובות עד כה ↓
בנאלי, אני יודע, אבל הייתי חייב:
http://www.youtube.com/watch?v=bOuvd9LxBbM
אתה צוחק? החמישיה זה תמיד טוב. אם כי אני מודה שהמחשבה שאולי אני קצת כמוהסוכנת הנסיעות הזאת לא ממש מנחמת
א. קטעים, באמת יש אנשים שכותבים בבלוג שלהם. אני באמת צריך לנסות את זה.
ב. לגבי מה שכתבת, יש איזו צדקנות יהודית זוועתית שרק הולכת ומתגברת בשנים האחרונות, ועכשיו – ברכותיי – היא באה לידי ביטוי גם בקולנוע. אבל ממש כמו עם דו"ח גולדסטון, להבדיל אלף אלפי הבדלות (הדו"ח, כאילו, הרבה פחות מעניין. נחכה לסרט), הגישה היא של "מה הוא מבין" ו"איך הוא מעז". הפשע היחיד של טרנטינו, בשלל האש שהוא חטף, היא שהוא לא יהודי.
ג. זה, כמובן, מגוחך, בעיקר בגלל שאנחנו מתעקשים להפוך את השואה לאסון בינלאומי, אבל מצד שני אף אחד לא יכול להתעסק בשואה חוץ מאיתנו. זו בעיה קשה, במיוחד שעם כמה שקשה לנו להודות בזה, היו אסונות גרועים יותר (הו, לא, הוא אמר את המשפט הזה! אני לא מאמין! סקלו אותו!!!), והאנושות עשתה דברים גרועים יותר, והשואה היא בהחלט בטופ טן, אבל אסונות באפריקה לוקחים אותנו בהליכה, הן מבחינת מספרים והן מבחינת אכזריות.
ד. אבל גם טרנטינו לא אידיוט, כן? הוא יודע שהדיון האם-זה-סרט-שואה-או-סתם-סרט-שמדבר-על-השואה הוא יופי של יחסי ציבור, ואל תשכחי שהוא אמן גם בזה. זה שכולם נופלים בפח הזה, זו כבר בעיה אחרת.
ה. הצרה היחידה של טרנטינו, אם כן, היא שכל מבקריו הם פרו-שמיים, והוא, מה לעשות, נוצרי.
ו. עם זאת, מדובר בגאון קולנועי יחיד בדורו, והמשה הזה, עם כל הכבוד, מוזמן לשלות את נעליו מעל רגליו לפני שהוא פותח את הפה.
אני דווקא משתייכת לזן שיצא מהסרט עם ספק חיוך ספק תסכול, ואף הגדלתי לעשות וצייצתי בנידון.
אף אחד לא מצפה שהסרט יטריד אותך ברמה רעיונית כלשהי. והסיבה היא כי את יהודייה, את יודעת מה היה בשואה, את למדת את זה לבגרות בין אם רצית- ונראה לי שלא. את יודעת בדיוק מה היו יחסי הכוחות ומי עשה מה.
אז מה הבעיה בעצם?
הבעיה היא שעברו יותר מ60 שנה. הבעיה היא שהניצולים המעטים שנותרו עוזבים אותנו אט אט, וכבר אפשר לשמוע קולות אנטישמיים שהולכים ומתגברים ומתחילים להישמע מוכרים. יותר מידי מוכרים. זה לא קשור לסרט ובטח שלא לטרנטינו המוכשר, ואני לא חושבת שמישהו מאשים אותו בעליית האנטישמיות בעולם.
ובכל זאת,
קחי אדם טיפש שאין לו מושג מה היה בשואה- ולא חסרים כאלה- ותראי לו את הסרט. אח"כ תשאלי אותו מה הוא זוכר מהסרט. את עשויה להיות מופתעת. וזה עוד במקרה הטוב.
עכשיו קחי אדם אנטישמי ותראי לו את הסרט. הפעם תקבלי רושם הרבה הרבה יותר גרוע.
- ספויילר -
אני אישית יצאתי מהסרט והסצינה שהכי זכורה לי היא של שני היהודים שעומדים בתיאטרון מעל כולם וטובחים בנשים וגברים בלתי חמושים, רגע לפני שהם מפוצצים אותם לחתיכות.
- סוף הספויילר -
הטענה ש"היהודים אינם "יהודים"" היא מאוד לא נכונה, שכן טרנטינו טרח על שמות יהודים בעליל, מראה יהודי וכמובן האמירה המפורשת של מנהיגם בתחילת הסרט על היותם חיילים יהודים שמטרתם לנקום בנאצים.
את צודקת, זה לא סרט שואה. הוא לא סרט שואה כי לא מראים בו את זוועות השואה. אין בו גטאות, אין בו ילדים רזים ומשרפות ותאי גזים.
אבל יש בו יהודים, ויש בו נאצים. ואולי בפעם הראשונה אי פעם- אנחנו טובחים בהם באכזריות. הלוואי וזה היה קורה במציאות ולא רק בדימיונו המאוד פורה של הבמאי.
אם היה מדובר בסיפור דימיוני, בלי המילה "נאצים" ו"יהודים"- הרי שזה סרט מעולה ונפלא ועשוי בצורה גאונית. אבל מכיוון שטרנטינו בכל זאת התעקש לעשות את ההקשר בין סיפור דימיוני לגמרי לאירוע היסטורי אמיתי וקשה- הרי שיצאתי מהסרט עם טעם מר בפה.
יהודים הם צואה, בדיוק כמו שאר בני האדם, אבל עם צדקנות מיותרת והרמת אף ששמורה רק לעם הנבחר.
האנטישמיות בעולם מבוססת על סטיגמות שבתורן מבוססות על מציאות, הרי ראשם של גרוזינים הוא באמת מרובע, ופרסים הם באמת קמצנים.
שונאים כושים, שונאים יהודים, ושונאים עוד הרבה הרבה חרא, ואנחנו בהחלט חרא.
מספיק לראות איך אנחנו מתייחסים לעצמנו, לשכנינו, לכבושינו, לעבדינו, ולקשישינו, אותם קשישים שהיו בשואה.
טרנטינו עשה מחווה לסרטי סרג'יו לאונה, ואפשר לראות את זה כבר מהשוט הפותח, ואפילו עיוור יוכל לשים לב לזאת מכיוון שהוא גם השתמש במוזיקה של אניו מוריקונה.
סצינת הפתיחה הארוכה של אדם החוטב אוויר בזמן שהנאצים מתקדמים במעלה שביל קצרצר מבלי לזוז מהמקום במשך חמש דקות, היא בדיוק כמו בטוב הרע והמכוער, והיא קובעת את הטון של שאר הסרט. זה אומנם טראשי ומעתיקני, אבל זה מעתיק מהטובים ביותר, ומועתק ע"י אדם שהושפע מהחומר הטוב.
השואה התרחשה, אבל כרגע היא מתקיימת רק בתמונות, ובמילים של יהודים שמשתמשים בהן בעיקר בשביל לנסות לגרום ל"גויים" לתחושות אשם, ואז לנצל אותן לצרכים אישיים או מדיניים.
יהיה בסדר.
נתחיל מהסוף:
רחמים, מה שלא ברור לי זה איך אתה מסיים כזאת תגובה עגמומית ב"יהיה בסדר"? מה יהיה בסדר אם אנחנו חרא וכולם חרא והשואה היא פיקציה צינית המנוצלת למטרותיהם המרושעות של זקני ציון?
בנימה אופטימית יותר, תמיד יהיה מי שינקוט עמדה שטחית ודמגוגית וירצה רק להפיק את המיטב מההיסטוריה. לא שזה דווקא רע, ההיסטוריה כבר קרתה, האנשים ההם כבר מתו, מה שנשאר לנו זה להפיק מזה את המיטב. ומהו המיטב? זה כבר נתון לפרשנות. העובדות פשוט לא רלוונטיות. כל עוד אתה ואני יודעים וזוכרים שזה נתון לפרשנות, ולא משנה כמה נתאבד על ערכים כמו "דיוק מדעי" ו"אמת היסטורית", זה ימשיך להיות נתון לפרשנות, יש איזשהו סיכוי שזה יהיה בסדר.
תובנות- קבלי ח"ח , את תמיד מצחיקה אותי נורא, והייתי חייבת לומר את זה למרות שהתגובה שלך נורא רצינית ומנומקת. אני בהחלט מקבלת את ההארה שלך, שיש כאן קישור יהודי מובהק ואפילו הומור יהודי- אולי נוח לי להתעלם מזה כי "יהודיה" ממש לא נמצא בראש טור ההגדרות העצמיות שלי- וייתכן שהראיה שלי לוקה בחסר כי אני לא מסוגלת לצאת מהחינוך שקיבלתי, וממה שאי יודעת, ולגשת אל הסרט (ואל יצירות שואה בכלל) מנקודת מבטו של בור שמעולם לא למד.
עומר- אני מסרבת להתייחס אליך עד שתתייחס אליי. בינתיים שלחתי את משה להוריד נעליים.
אתמול בכלל ראיתי אותך יושבת על הרצפה ברחוב בן אביגדור.