חוץ, צהריים, שמש אוקטובר אכזרית קופחת ממעל.
שלושה בני תשחורת* מתחרדנים על המדרכה מחוץ לתחנת דלק. בחורה בבגדי מזכירה סקסית ופאן עצבני (זאת אני!) ממהרת אל היילו הסמוך לרכוש מנטוס מנטה, בטרם תיכנס לריאיון עבודה וניחוח סיגריות עולה מפיה.
הם צוחקים. אני לא יודעת על מה. אחד מהם קם ומתחיל לסלסל לעומתי:
"לפעמים, חלומות מתגשמייים! לפעמים, כשהלב עוד תמייים!"
"ולפעמים לא."
למרבה המבוכה, לא אני אמרתי את זה, אלא החבר הסמוך שניסה למזער נזקים והקדים אותי בשבריר שניה.
ואני מזהה בדיחה גזענית גרועה כשאני פוגשת אחת: מעתה אל תאמרו שלישיית שוקולד מנטה מסטיק. פשוט אמרו שלישיית שוקולד.
________
שעתיים מאוחר יותר (אם כי שמש אוקטובר עדיין קופחת ממעל).
גבר בגיל העמידה מנסה לפתות אותי לזרוק את הסיגריה ולהתרענן במקום זה במלבי צונן מהדוכן המתפרק שלו.
אני מסרבת בחינניות תוך הצבעה על אגן הירכיים הימתיכוני שלי, אז הוא מבקש לפחות לפנק אותי בכוס מיץ.
הבעיה עם כוס מיץ, בדומה לקוקטייל או כוס ויסקי, שהיא מקנה לנדיב הידוע פרק זמן מוגדר מאוד של שיחה, ולכל הפחות עד שתסתיים הכוס.
נו מילא. אז הוא שואל מאיפה אני בעיר, ומה-בחורה-יפה-כמוני-עושה-במקום-כזה. זה העונש המגיע לי על זה שהשארתי כפתור (או שניים, או שלושה) פתוחים. הסברתי לו שאני כאן לריאיון לעבודה, ושאם אתקבל אנחנו ניפגש מדי יום. אור ניצת בעיניו מוכות הקטרקט.
לאיזה עבודה?
באינטרנט.
נו, בסדר, עדיף לעבוד במשהו לפחות. נו, אינטרנט, לא נורא, אולי תמצאי משהו אחר.
[האיש הפגין התמצאות מפליאה ממש במצב השוק במקצועי. זה חוכמת ההמון זה.]
אז רגע, אל תגידי לי שאת תפוסה.
אבל אני באמת תפוסה.
מה, תפוסה ממש? מה, הוא נכנס אליך הביתה? לא, כי את יודעת, יש כאלה שלא נכנסים.
אנחנו גרים יחד.
טוב, אבל לפעמים כדאי לנסות משהו אחר. את יודעת, יש בנות שלא יודעות איך להיפרד, לפעמים אין ברירה, צריך לנסות משהו אחר. לפחות הוא מפנק?
מפנק, מפנק. באמא שלי.
אל תישבעי באמא שלך. טוב אם מפנק אז מפנק, אבל אני חשבתי אולי תרצי לנסות משהו חדש, את יודעת…
_______________
ויש עוד רבים כל כך, וטובים כל כך, מוכרים בשוק ומתדלקים וסמנכ"לי שיווק וחברים לספסל הלימודים וגברים זרים בבארים שניסו לשיר לי משהו, ולא היה לי זין להקשיב.
___________________________
לפני כמה ימים ידיד ותיק שאל אותי אם כל גבר שמתחיל איתי הוא אוטומטית מפגר ולא ראוי. הכחשתי בתוקף. הוא לא הראשון ולא האחרון שמאבחן אצלי הפרעה בבלוטת ה"חחחחח, אני מעניינת אותך, משהו בטח דפוק אצלך". ולפני כמה שנים זו כנראה גם היתה אבחנה מדויקת שבאה מתוך מבוכה אמיתית מן האפשרות, המופרכת אז כל כך, שמישהו באמת ובתמים מתעניין בתשומת ליבי.
יותר מדי גברים שפגשתי, ולא רק כאלה שחפצו במחמדיי הגופניים ו/או האינטלקטואליים, ראו בזלזול הזה סנוביות, שלא לומר רשעות מכוונת. "יאללה יאללה יא כוניפה, מי רוצה אותך בכלל?" היתה התגובה השגורה על פיהם, סוג של שועלים מחוץ לכרם, רק עם פה מטונף יותר. ואני לא הבנתי למה הם כועסים, למה הם שונאים אותי כל כך, למה הם כאלה בהמות.
אלא שמים רבים עברו מאז בירקון (שלוש שנים, שישה חודשים, 17 יום והספירה נמשכת), וככל שאני מבלה יותר זמן בלחיות עם בנזוג שאוהב ומעריך כל כך הרבה ממני, שמתחרפן ומשתגע מתוך היכרות אינטימית שלא-כראוי עם החלקים הרעים שבי, כך אני מעריכה יותר את אותם שמוצאים דרכים יצירתיות לבקש שאתייחס אליהם. אני כבר לא לועגת, רק מתפעלת מהאומץ.
הקדשתי 10 דקות מהחיים לדבר עם האיש הנחמד מדוכן המלבי, ולא רק כדי שיהיה לי על מה לכתוב פוסט. אני באמת מעריכה אנשים שעושים כמיטב יכולתם בכל תחום שהוא, החל מפיתוח עסקי, דרך מקרמה ועבודת מסרגה, ועד להתחיל איתי. אינני יכולה להימנע לגמרי מהסתכלות אנתרופולוגית, סטייל ד"ר ליווינגסטון בתל אביב, שיש בה עדיין יותר משמץ של התנשאות. אבל, בניגוד לעבר, כעת אני יכולה גם לראות איך הזכר שכנגד בחר כאן לשים את עצמו בעמדת נחיתות, להתעלם מהתוצאה הידועה מראש, להדליק אורות ולתת את חמש הדקות שלו על הבמה.
גם אם אני לא מעוניינת בגרוש, כמעט בעל כרחי אני מוצאת את עצמי מוחאת כפיים.
*ולא מלשון "בני נעורים".
תגיות: גברים · דייט · המסגר · מלחמת המינים · נשים · סקס 3 תגובות
3 תגובות ↓
כשאתה גדל, אחד הדברים הכי מפחידים בעולם זה להתחיל לדבר עם בחורה. על אחת כמה וכמה בסיטואציה שברור שאתה מעוניין. אלא אם אתה ערס כנראה.
ולפעמים היה ממש כואב כשהתגובה היתה מגעילה.
אז בשם בני מיני הצעירים, אודה לך ולכל מי שכמוך שלא מנצלת את הבמה לירי בצרורות לכיוון האגו
בייחוד כשאנשים שרים לך ברחוב. זה נראה לי די מגניב לא?
נשמע מזעזע. והאמת? אני מניח שלהיות בחורה זה מאוד מאוד קשה, במיוחד כשמתעניינים במחמדייך הגופניים.
וון דט ביינג סד, הייתי מחליף איתך ברגע ומוכן שכל פריחה, קבל עם ועדה, גם זו שעובדת בדוכן המיצים הקרוב למקום עבודתי, תתחיל איתי ככה. או שרק תתעניין במחמדי הגופניים, גם זה בסדר.
היי יובל, תודה שבאת לבקר. לקח לי הרבה זמן להכיר בכמה הסיטואציה הזאת מפחידה לצד שלכם, כמה זה מרשים כשגבר- ולא משנה מי הוא- מרשה לעצמו להראות שהוא מעוניין. אבל כן, אני יותר נהנית מזה עכשיו, בעיקר מתוך ידיעה שלא תמיד זה יהיה ככה
עומר, כשהייתי נערה זה היה ממש מפחיד אותי, הייתי לפעמים עוברת לצד השני של הרחוב רק כדי שמישהו לא יצור איתי קשר עין, ואולי תתחיל אינטראקציה שאין לי כוח אליה. מצד שני הייתי מתעצבנת אם לא היו מתייחסים אליי. נשמע מפגר אבל נכון. עכשיו אני מחייכת כמעט לכולם, מחייכת כי זה כיף, מחייכת כי גם אם הם יגידו בדיוק אותו הדבר לנקבה הבאה שתעבור, בינתיים הם אמרו את זה לי.