הפוסט הזה נכתב כתגובה לטיזינג המרושע של נילי בזרוב.קום בנושא דייטים מפונטזים עם טרנטינו. למרבה הרישעות ו/או הקארמה הרעה, הוא לא זיכה אותי בכרטיסים המובטחים (היתה תחרות, השופט בנזונה, הכל מכור וגו') לפרמיירה של "ממזרים חסרי מנוח" בעזריאלי הערב. בדיוק כמו שקשריי הענפים עם אנשי תרבות, פרסום וברנז'ה (אהמ אהמ) לא הניבו תוצאות בתחום הפגישה אישית לוחצת עם מר טרנטינו. מה לעשות, לא כל אחת דניאלה פיק.
אבל אני סוטה מהעניין. והעניין הוא, שאתם ואני ניאלץ להתנחם בינתיים בפנטזיות צ'יזיות, ולראות את "ממזרים" כנראה רק בעוד חודשיים, באולם כמעט ריק ברב חן דיזנגוף. so, shall we?
" אנחנו נפגשים בחוף הים לקראת שעת חצות. שנינו לובשים לבן, יחפים. מבט ראשון, חיוך ראשון, אני מלבישה עליו מסכה שחורה מעור כדי לא לראות עד כמה הוא מכוער. הוא מנקה בעדינות את החול מאצבעות הרגליים הצבועות אדום שלי (הן עברו פדיקור עצבני באותו בוקר, ממש במקרה) ונושק להן אחת אחת. מקסיקני קטן מגיש לנו בשר אדום שנעשה על מדורה, כמעט נא לחלוטין. שותים מרגריטות.
אחרי שנתבסמנו קלות, צוות של מקסיקנים קטנים מרים מסך לבן ומביא מקרן נייד. בתפריט: סרטי אימה קוריאניים, כולל הגרסה הבלתי מצונזרת של "שבעה צעדים". זה גם בשביל הכיף, ובעיקר כדי שאפחד כל כך עד שלא אחשוב עוד על הפנים שמתחת למסיכה, ואסכים לחבק אותו. הוא לא אומר מילה ולא מזיין לי במוח על האיכויות הקולנועיות של הבלה בלה בלה. אנחנו מצטמררים בשתיקה.
כשהסרט נגמר אנחנו קמים והוא מראה לי את כל המהלכים האהובים עליו בקונג פו. אני מספיק שיכורה כדי ליפול כל הזמן ולתת לו להרים אותי ולהיקרע מצחוק, אבל לא מספיק שיכורה כדי לתת לו לנשק אותי.
המקסיקנים מקפלים ציוד ובמקומם באות שתי פיליפיניות קטנטנות, שהולכות על גבותינו הערומים.
השעה כמעט חמש, השמש תיכף זורחת, ואני מבשלת לו קפה שחור על פינג'אן בגחלים שנשארו מהמדורה. אנחנו מתבוננים באור העולה מעל הים, שותים קפה מר, לא ממותק, והוא מתוודה בפניי שכל הקטע עם אומה זה שום דבר אישי. שתכל'ס היא די מכוערת.
אחר כך הוא מספר לי מה היה במזוודה של מרסלוס וואלאס.
אז, ורק אז, אני קורעת את המסיכה מעל פניו בסערת רגשות, ואנחנו מתנשקים בעוז אל מול הזריחה הממשמשת ובאה.
כמו משום מקום, חוזרים המקסיקנים ומביאים איתם שני סוסים צחורים כשלג. יד ביד, אנו רוכבים אל היום החדש."
וזה המקום להוסיף- ואז באה אישה בקימונו והרגה את כולם, ומלא איברים כרותים ומזרקות של דם וחכם יפני עתיק.
תודה שהייתם עימנו.
תגיות: דייט · דניאלה פיק · טרנטינו · ממזרים חסרי כבוד · מסאז' · מקסיקני · צ'יז 2 תגובות
2 תגובות ↓
בינינו, שלך היה הכי מוּצלח. אם לא היית עושה לי טרף-אוף עם החיות המתות הייתי לוקחת אותך לדייט הזה בעצמי, ואני מתחייבת כאן שאני הרבה פחות מכוערת מטרנטינו.
זה היה בעיקר בשביל הכיף, אני חברת דירקטוריון בזרוב.קום, אי אפשר לחלק לי טובות הנאה P:
להיות יותר מכוערים מטרנטינו (שכידוע, התברך בשלל מעלות אחרות אבל לעיניים הוא סוג של קרפד מוטנטי)זה קשה, אז אני אשמח שנצא לדייט, ונאכל גלידת טופו. כשתהיי בתל אביב