קארמה רעה ושאר הפרזות

10:38 החיים שלי מוזרים. נכון לעכשיו קיבלתי 15 טוויטים של מזל טוב ויומולדת שמח, לפחות חצי מהם מאנשים שאני לא מכירה, החצי השני מאנשים שאני מכירה דרך טוויטר. במקום להיבהל זה מדהים בעיני, וגורם לי לשקוע בשרעפים על דרכיו הנסתרות של הדאו, דרכים חדשות בכל פעם להגיד לי "אין לך חיים, ואפח'ד לא אוהב אותך, ומה זה כל הטוויטר הזה, לכי תעשי משהו מועיל."
שניה, זאת היתה אמא.
בינתיים, על כל פנים, הטוויטר הזה מביא לי ברכות יומולדת מזרים, כמה מדהים זה?, וגם סוג של מפרנס אותי, אז אני אומרת בנימוס תודה ומתביישת בפינה בשקט. אפילו הרשת נחמדה אליי, ולאחר שביליתי את רובו של יום אתמול בתחנונים, הפצרות ואיומים לראוטר האלחוטי שיעבוד, הוא עובד. מי שמכיר אותי יודע כמה זה נדיר שחומרה בכלל, ומודמים בפרט, מואילים בטובם לפעול בסביבתי. קרינה אלקטרומגנטית מזדיינת.

אבירמה גולן: יום הולדת, יש דבר כזה בכלל?

13:25 יש לי את העבודה הכי טובה בעולם, חוץ ממש"ק חתולות בקריה. יושבים בבית, השלט של המזגן בשליטתי, לואי מתרוצץ ואנחנו אוכלים פיתה עם חביתה. יש גם אי אילו עניינים פעוטים של הצעות מחיר ודו"חות פעילות, אבל זה הרבה פחות מעניין. קיבלתי ליומולדת מילקי קצפת (לא מצחיק! לא מצחיק!!!) עם דובדבנים מארד, ומקרונים פריזאיים מקזיניץ. הכל דבש, אבל אני תוהה אם אלה אמורים להיות רמזים דקים.

טוב, עכשיו יצאתי ספקטור.

16:10 חזרתי מארוחת צהריים חצי חגיגית בהוטל מונטיפיורי: סלט עוף על אטריות סומן, עשבי תיבול וצ'ילי הוא מנת הקיץ הכי מדהימה שנבראה אי פעם (מלבד הגרסה שלו עם שרימפס). סינטה קצוצה עם מח עצם ושום קונפי הביאה אותנו לרמות חדשות של איבוד הכרה. וכוס של האימא של הקוקטיילים שדפקנו כאילו אין לשנינו עבודה לגמור היום. כשאני יושבת שם אני תמיד נהנית מהרגשה נעימה של חו"ל, שהאותנטיות שלה כלל לא נפגמת מכך שהחו"ל היחיד שהייתי בו אי פעם זה ביקור קרובים בחוף המזרחי של ארה"ב.

בניגוד להרגלי סעדתי שם אינקוגניטו- בדרך כלל אחי הגדול והמצ'פר (שהוא גם מנהל המטבח) נמצא שם וזה תמיד נגמר בלאכול ולשתות הרבה יותר ממה שמקובל בחברת בני אנוש. היום שמרנו על איפוק הולם. מתנת היומולדת שלי לעצמי היא העובדה ששילמתי על הארוחה הזו בעצמי, למרות שבנזוגי הסולד התלווה אליי והוא בדרך כלל זה ששולף פלסטיק אחרי הקינוח: להיות פאקינג בנאדם יציב, עובד ויצרני, שמפרנס את עצמו ומפנק את עצמו כשבא לו, זה עדיין הישג בשבילי.

ובאמת שעדיף בגיל 24 מאשר לעולם לא.

18:08 22 47 הודעות מזל טוב על הקיר שלי בספארק פיפל. לא הייתי פעילה באתר כבר כמעט חצי שנה, אבל תסמכו על האחיות היפות שלי (מאמות אמריקאיות מקסימות אחת אחת) מקבוצת התמיכה DONE being the fat girl שלא יפספסו סיבה למסיבה. אני כאילו נונשלנט עם החשיפה על זה שאני חברה באתר כל כך צ'יזי ואמריקאי, שלא לדבר על מוטיבים דתיים בולטים, אבל בשיא הסמוצ'יות האפשרית- האתר הזה שינה לי את החיים. אותם, ואת הדרך בה אני מסתכלת על אוכל ועל עצמי. נתקלתי בספארק במקרה בנקודה שבה כבר באמת הייתי מיואשת מעצמי, באפיסת כוחות מוחלטת מלשנוא את הצורה שלי ולא לדעת מה עושים עם זה. את רוב הקילואים שהורדתי בחודשים הראשונים באתר החזרתי לעצמי בינתיים, אבל אוכל נשאר משהו שאני מבינה עכשיו הרבה יותר טוב.

היומולדת הזה מסתמן כיום של שיוכים והגדרות עצמיות, יום של להיות חלק ממשהו, אז לעזאזל: I'm a !DONE girl

01:24 היתה ארוחת ערב עם אחי הגדול וגיסתי. הרשמתי והדהמתי חבר שלהם כשאמרתי "ממטיקה". תודה ארד, אתה מורה מצוין. ניימדרופינג זה הדבר. אחר כך דפיקת ראש כללית בצ'ירס. כיף חיים בדיוק מהשניה ששותים מספיק. התמודדנו יפה עם הפסקול העברי עד שהגיע צמר (הק-הק-הקיצד את אוחלת מהצד; לשיר בשגיאות כתיב- יש דבר כזה בכלל?). אנשי הטוויטר הכזיבו, ובמקומם באו חברים לשעבר לספסל הלימודים בהר הצופים (ירושלים- שקרים וטירוף). לא זכור לי שהיינו חברים כאלה טובים כשלמדנו להכתבות בסינית יחד, אבל תל אביב כנראה מפחידה את כולנו. אבל לא הייתי סומכת על הזכרון שלי כרגע, לא כשארבעה פור רוזס וגינס מדברים מתוך גרוני. אני שותה ברבן כי זה טעים, וגינס כי זה מזין.

חלומות פז. מחר אקום בת 24.

תגיות: 3 תגובות