ואלה תולדות השמיים והארץ ביום היבראם: ויברא אלוהים את האור. וירא האדם את האור כי טוב, ויאמר "מגניב, בואו נעשה עם זה תצוגת אלסידי. נו, אש זה לחלשים." וייחר אף ה' באדם, ויאמר לו, "ארורות תהיינה בנותיך על פני האדמה, שבעים דור תשלמנה בדיסטכנולוגיה, בבעיות חומרה קשות ובנטייה להרס כללי של כל הטוב והיפה שבחיים המודרניים. כולל מצגי אלסידי."
כן, אם יש משהו שאני באמת מתגעגעת אליו בחיי הדת מלבד הלגיטימציה להשמין, הרי שזו האופציה הזמינה תמיד להאשים את אלוהים, ההוא עם הזקן הלבן וחרון האף, בכל מחדל אנושי. זו לא אני ששוברת כל דבר, זה הוא שברא אותי ככה. רוצה לומר, אותי ואת הפלאפון המטופש שנפל לי מהיד ואיבד את (מיליון דולר לניחוש, גבירותיי ורבותיי, רייז יור באטס) מסך האלסידי הקטנטן אך הכה-חיוני שלו עד הודעה חדשה ועד בכלל. הכל מתפקד פרקפקט, רק שהמסך חשוך ולא רואים כלום. ניסתי להפיל אותו שוב, אך לשווא. מכאן, שאני יכולה להתקשר רק לשני אנשים שאני זוכרת את מספריהם על פה, ואת זה אני עושה בתדירות של אחת לחצי שעה מאתמול, רק ליתר בטחון. לכל השאר אין לי איך להגיע.
כל זאת ועוד, כשאני בעיצומה של התמקמות בדירה חדשה. נניח לרגע בצד לטכנאי האינטרנט שצריך להגיע ואני לא אדע כשהוא מתקשר. נניח גם למציאותו הזמנית מאוד של מחשב בידיי, שמחר חוזר לבעליו החוקית (המחשב המקורי שלי התפגר, שילוב של בעיות חומרה ושיער חתולים) ואני אשאר מעין הלן קלר של עידן הרשת, בלי ג'ימייל וטוויטר ופייסבוק. בלי לקרוא בלוגים. יש מצב שאני אנסה לתקוע את הכבל של הראוטר ישירות באוזן, למקרה שאני אצליח לקבל ככה נתונים. בעיות חומרה זה אני כבר אמרנו, ולא מקרה היא שאתמול ניסיתי לתחוב את כרטיס הזכרון מהמצלמה למחשב הנ"ל ללא קורא כרטיסים. למה קורא כרטיסים? מי צריך קורא כרטיסים? נמאס ממתווכים! למרבה הפלא הצלחתי לשלוף את הזכרון בסוף החוצה: הניתוח הצליח אבל יש מצב די טוב שהחולה- קרי סלוט הזכרון, טכנולוגיה אמריקאית מטומטמת שלא כוללת יואסבי- מת. ניסיתי פעמיים והוא התעלם באלגנטיות מהזכרון. פחדתי לנסות שוב, היות והמחשב והמצלמה כאחד שייכים למישהו שהוא לא אני. כמו כן, העובדה שויסטה מותקנת במחשב הזה גורמת לי לפחד שאיש FBI משופם יקפוץ ממנו ויעצור אותי אם אני אנסה יותר מדי טריקים.
על דברים כאלה נציגי שירות מיוגעים בפרברים מוזנחים בהודו אומרים במב טא בריטי מושלם "הבעיה לא במחשב, היא יושבת על הכסא מולו".
סיכום ביניים: הרסתי פלאפון בן פחות משנה, די בטוח שקילקלתי סלוט זכרון של מחשב נייד חדש, ואני במרכזה של דירה שאין בה מקום לזוז מרוב ארגזים, שקיות ותלתלי אבק. בנוסף, אין לי ממש עבודה, אין לי איך לעבוד את מה שכן יש לי לעשות כרגע באין פלאפון ומחשב קבוע, ואין לי מושג מאיפה להביא מחשב צמיתותי עכשיו- קניה בכסף מלא לא באה בחשבון במצבי הסמי-מובטלי, ואחרי הפוסט הזה, כנראה שגם השאלה לא- אני מרגישה כמו נזק מהלך בצורת בנאדם, והדוד החשמלי כאן ניסה לחשמל אותי כבר פעמיים ביממה האחרונה.
עכשיו, אם הייתי מאמינה באלוהים, זה היה זמן טוב לנסות להבין מה הוא מנסה להגיד לי, או סתם לזעוק חמס כלפי שמייא ולשאול מה רע עשיתי שקוללתי כאמהותיי. באין אלוהים אני נאלצת ללכת לפרק ארגזים, להאכיל את החתולה המכוערת שסינפה את עצמה לביתנו ולחכות לקצת בשורות טובות. יש גם אופציה לגרור את עצמי לאייבורי ו/או למרכז שירות של אורנג', אבל חבל לי עליהם.
תגיות: תגובה אחת
תגובה אחת ↓
מחזק את ידיך בשעה קשה זו.