קארמה רעה ושאר הפרזות

במילים של אוולין קאוץ'- לא מספיק שזה נראה נקי, זה צריך גם להיות נקי. וזה יהיה נקי רק אם תנקי את זה 4 בפעמים ביום, ועוד פעם אחת ממש יסודית במשמרת לילה. לוגית, בלתי אפשרי להשתמש ביותר מדי ספריי פוליטורה לעץ, לפחות לא עד שכמותו תושווה לכמות החמצן באטמוספירה.
אנשים הם הגורם מספר אחת לתאונות. יש לומר בקול ברור "זהירות! סליחה! אני עוברת!" בכל פעם שנושאים משהו יותר מכוס מים בסביבתם. לגיטימי ואף רצוי לגעת בקולגות וגם באנשים זרים כשהמטרה היא לפלס לך דרך, בהנחה ש"זהירות! סליחה! אני עוברת!" לא התקבל ברצינות, או בפיכחות, מספקת. יש להתעלם ממבטים מופתעים של לקוחות או מלצרים חדשים. גם הם יתרגלו לזה שממזמזים להם את הגב בכל הזדמנות.
המטבח תמיד צודק.

נחזור על זה רגע, לוודא קליטה מירבית: המטבח תמיד צודק. גם אם הוא שלח אותך לשולחן הלא נכון, עם המנות הלא נכונות, במידת עשייה לא נכונה ועם דובדבן למעלה. המטבח תמיד צודק. יש לך בעיה עם זה?

גם מנהל המשמרת תמיד צודק. הרי כשהוא היה מלצר הוא היה מתזז עשרה שולחנות  בסיטואציה כזאת ועוד היה מספיק לטאטא את המסעדה, למכור בקבוק דום פריניון ולהביא אותו מהמחסן ולהביא שמפניירה , לעזור לראנרים להוציא לחם ולפנות את הבר. כזה טוב הוא היה. העקרון הפיטרי הוא ההסבר היחיד לכך שהוא עכשיו אדמיניסטרטור, ואת משרתת שולחנות.
במקרה של עימות בין מנהל המשמרת למטבח, המנהל צודק, אבל למטבח תמיד יהיה ה-moral higher ground. מכאן זכותו המוסרית לקלל בצבעוניות מרשימה אותך, את המנהל הנדון, את הלקוחות בשולחן ואת אמא שלהם, השרמוטה, שהוא כבר ידחף לה את הספייריבס איפה שלא ראתה השמש.

אנאליות, נוירוטיות, הפרעות אישיות גבולית, נרקיסיזם קיצוני ופדופיליה חלקית- כל אלה מתקבלות בברכה. אנחנו בלב ארץ הביזאר של תל אביב, ולהתחרפן מאבק זה כנראה סימן טוב. אבל אם אתם לא יושבים לשתות עם החבר'ה אחרי משמרת, משהו בטח לא בסדר איתכם.

בשאר הזמן היה כיף חיים. באמת. שאלוהים ירחם על נשמתי החוטאת, כמה שאני שמחה לחפש עכשיו עבודה חדשה של אנשים נורמליים.

תגיות: 4 תגובות