קארמה רעה ושאר הפרזות

או: המסע המופלא, חלק ב'.

או: ולפעמים, אמא שלכם פשוט זונה (ר' הערה על המצב).

אתמול בלילה ביקרתי, בפעם הראשונה בחיי, במועדון חשפנות. כל הנוגעים בדבר (רוצה לומר אני, בנזוגי ועוד איזה עלם חמודות שהתלווה אלינו) היו רוויים כיאות בעשן ואלכוהול. יצאנו ממסיבת הבית מעוטת הספות של @אילז וחיפשנו מקום לשבת בו בנוח. איכשהו הגענו למסקנה שמאורה עמוסת נשים מעורטלות וגברתנים כהי עור בקצה אלנבי תביא מזור למכאובינו.

טוב, אז לא הביאה. היה מרתק, אבל לא הביאה.

אני מוצאת קושי מסוים להסביר מה בדיוק היה שם, ואיך הרגשתי (רעבה? עייפה? כל הזכויות שמורות לשלדון קופר, P.hd), ולא רק כי בשלב הזה של הערב המוח שלי כבר היה עיסה דביקה ומדממת של וודקה, למברוסקו, וויסקי לא מזוהה אך מפתיע באיכותו, יין זול אדום, יין זול לבן ומטבל חריף לנאצ'וס. כמובן, יש יאמרו ששורש הבעיה היה בכך שלא הייתי שתויה מספיק, וגם זו אפשרות.

אני אישית חושבת ששורש הבעיה היה בתודעת השירות של המקום, שללא ספק לקתה בחסר. כעובדת לשעבר בבראסרי, מקום שמחשב מלצרית אחת על כל 3.27 לקוחות, די התרעמתי על הצורך לסרוק את החלל החשוך במשך דקות ארוכות בחיפושים אחר, ובכן, חשפנית. פעם ברבע שעה כמה מהן עשו סיבוב חסר סבלנות בחדר, משתדלות לא ליצור קשר עין עם מישהו מיושבי הספות, ונעלמו מאחורי וילון חדר ההלבשה. פעם בחצי שעה תערובת הימתיכוני-טראנסים-ממתי-שלשיראזי-עוד-היתה-אונה הוחלשה, ואז הכריז מנחה הערב, פלוני "אבי הפקות, יש מבצע לברמצוות" שנקבל במחיאות כפיים את סנדי/ונסה/גריזלדה, שעולה לבמה לעשות את הריקוד המיוחד שלה.

כאמור, זו היתה הפעם הראשונה שלי אז אין לי מושג אם הריקודים באמת היו מיוחדים. כל מה שאני יודעת על מועדוני חשפנות למדתי מסרטים אמריקאיים, ואני רק יכולה לומר שהן נראות הרבה יותר גבוהות במציאות.

מחאנו להן כפיים. משפיל, מנמיך, מחפיץ, איום ונורא- תאמרו מה שתאמרו, ריקודים על עמוד זו עדיין אמנות במה, וסיכוניה המקצועיים בצידה. סנדי/ונסה/גריזלדה עשו עבודה מצויינת בהקשר הזה, ולא נפלו מהסטילטו אפילו פעם אחת. בחיי שבנקודות מסויימות, אני חושבת שבשלב הסטיקלייטים, ממש התחלתי לדאוג. אך מה צר, כעבור 5 דקות של ריקוד סנדי/ונסה/גריזלדה התאדתה בחינניות, ואנחנו שוב נותרנו לבד עם מוזיקה מקלאב מד לוטרקי יוון בפול ווליום, ועם וודקה סאוור בחמישים שקל.

בערך בנקודה זו השעמום והאלכוהול עשו את שלהם (לא, כי לפני זה לא היתה להם שום השפעה), ושני הזכרים שמצדדי התחילו לנפנף בבהילות בז'יטונים שלהם בניסיון להשיג לי לאפ דאנס. סוף סוף, אחת מנערות הזוהר התפנתה מעיסוקיה החשובים בפינת הבאר- אני ממש רוצה לקוות ולהאמין שהעובדות שלהם לפחות שותות בחינם- והגיעה לספה שלנו. לקחו לה כמה שניות להבין שהם מצביעים עליי.

ובכן, מה יש להגיד, אני באמת סטרייטית. זה היה מרגש ומוזר, אבל די זהו. having said that, היא היתה מקסימה, ומהממת, ומתוקה, ובכלל לא רוּלה מפחידה וענקית כמו כמה מהבנות האחרות שם. הופתעתי מהתחושה של להחזיק בידיים בחורה קטנונת, וטוסיק קטן וציצים קטנים, בעיקר כי אצלי כידוע זה לא בדיוק מגיע במידה פטיט. אני לא חושבת שתחושת הזמן שלי היתה משהו שבאמת היה אפשר לסמוך עליו באותו רגע, אבל זה נמשך הרבה הרבה יותר ממה שציפיתי. היא היתה כל כך חמודה שממש נתתי לה חיבוק בסוף. היא נתנה לי אחד בחזרה.

היילייטס נוספים:

החבר שלי מקבל ריקוד פרטי מבחורה אתלטית במיוחד בגובה מטר ושמונים. שניהם נפרדים במבטי איבה הדדית, הוא- כי היא ממש לא הטיפוס שלו. היא- ובכן, כנראה כי הוא שילם לה 20 שקל בשביל לאפ דאנס ואפילו לא נהנה מזה.

אני מחפשת את השירותים ומוצאת את מלתחת הרקדניות, לוחצת את ידן בחום משל הייתי שרה נתניהו ואומרת להן שאני מתה עליהן.

סטיקלייטים.

והערה על המצב: יש כמה אנשים שלא אהבו כל כך את הפוסט האחרון שלי, זה שבו עשיתי אאוטינג לגבר שהטריד אותי מינית בפייסבוק. הם כנראה כואבים את העובדה שהפרט השולי הזה בקורות חייו יופיע עכשיו בגוגל (מקום שלישי! אני טובה!) לדראון עולם בצמוד לשמו המלא, והכי הרבה את העובדה שזה עלול לקרות גם להם.

ואני אומרת, אני מבינה את תחושת הערבות ההדדית, גבר לגבר וכאלה, אבל לקרוא לי כלבה שלא בנוכחותי היה סתם לנבל את הפה. מיאו.

תגיות: 9 תגובות