קארמה רעה ושאר הפרזות

כך למדתי מהאורים-ותומים של המחשבה הבוגרת שלי, הסרט הראשון בסדרת המאטריקס. כשהמציאות עצמה משתנה, כמה היבטים שלה חייבים לחזור על עצמם.

דברים זזים בחיים שלי, ובתוך הצנטריפוגה המזקקת הזאת אני זקוקה למשהו שיישאר ברקע, שלא יחרוג, שיחזור על עצמו בכפייתיות מרפאה וישמור עליי חיה. אני עומדת בפני אבטלה, ובו זמנית בפני אחד האתגרים הגדולים של חיי: האפשרות לעשות את מה שתמיד אמרתי שאני הכי רוצה לעשות. האפשרות לכתוב, ואפילו להתפרנס מזה. זה מלחיץ אותי, כי פתאום אני מבינה שזה לא מספיק לרצות, שצריך להזיז את התחת שהשמין לו בינתיים ואשכרה להתאמץ כדי לעשות את מה שאני מוכשרת בו. גם מוכשרים צריכים להתאמץ, מסתבר, וזה מפחיד ונהדר ומרגש.

מרגש כמעט כמו כל אותם אסמסים מפרגנים שקיבלתי השבוע מחברים ומכרים וסתם-אנשים-שפגשתי-שלום-שלום-במסדרונות-האוניברסיטה, שבירכו אותי על הכתבה הראשונה שלי ב"בלייזר". אפילו החברה הדוסית שלי מהסמינר התקשרה, מה לה ולבלייזר יודע רק האל הטוב. מצחיק, איך שכולם חושבים שיש להם את הרעיונות הכי טובים בעולם למגזין הזה. אפילו אחי הגדול, איש המטבחים הקשוח שכל קשר בינו לבין כתיבה מקרי בהחלט, התרגש בשבילי והציע בנחרצות שאכתוב על חיי נישואין. למה? כי זה נושא חשוב. אולי כי הוא מתלבט עכשיו כל כך הרבה אם לעשות את זה סוף סוף עם האישה שהביאה לו ילד ומיררה את חייו באהבה אינסופית מזה עשור.

כך או אחרת, ברקע של כל זה יש כמה דברים שחייבים להישאר קבועים. אחד מהם הוא האיש האהוב והעייף שלי, שמגלה ניצוצות חדשים של נעורים מאז שהגיליון התפרסם. לא רק כי החברה שלו שוב מגניבה, אלא בעיקר כי היא פתאום יכולה לבצע בו מעשים מגונים בשעה שהוא קורא עיתון, ולא סתם עיתון-  מגזין, ולא סתם מגזין- מגזין מסויים מאוד שפתוח בעמוד מסויים מאוד. נו מילא, כל אחד והקיק שלו, הפסקתי מזמן לשפוט. בינתיים, ברקע תישאר גם אותה המוזיקה בדיוק. שלא במפתיע, כיביתי את הfire.fm לפיירפוקס ובמקום הרנדומליות היצירתית שהוא מציע תמיד אני בוחרת לשמוע את אותם שירים שוב ושוב ושוב כל היום, וגם לשדר אותם בblip.fm הממכר ובעל הUI הגרוע להחריד ולהכאיב בלווית הערות תמוהות. הכל נוסטלגי קצת, הכל שירים שאני מכירה בעל פה. זה לא הזמן למוזיקה חדשה, יש כל כך הרבה דברים חדשים אחרים. המאונטיין גואטס, הטו גאלאנטס, ג'וני קאש, חברים ותיקים שמברכים אותי בדרכם שלהם. זה הזמן לנגן את אותם השירים בלוּפ, לשיר איתם את המילים, להרגיע את הפחדים הפועמים שבלב, ולהשאיר חרך צר ליצירתיות להתפרץ מתוכו. היא תעשה את זה, בעיקר כי אין לה ברירה אחרת.

תגיות: 2 תגובות