מעולם לא הייתי מטיפוסי האינטרנט ההיסטריים החרדים לפרטיותם. מעולם לא חששתי למסור פרטים חיוניים או לפגוש ניקים עלומים בסמטאותיה החשוכות של המציאות. למעשה, בתקופות צעירות ויפות יותר בחיי, נהגתי אף לחשוף במצלמת המסנג'ר בפני זרים גמורים איברים נבחרים ולבנבנים מגופי ללא תמורה כספית. אך, מה צר, תקופות אלה פסו מן העולם. (למען ההגינות אני רואה לעצמי חובה לציין, שלמרות ששתי מערכות-היחסים המשמעותיות בחיי מקורן באינטרנט, אין מקורה של אף אחת מהן בחשיפת איברים ממין כלשהו. זה בא אחר כך.)
בכל אופן, הנקודה היא שמעולם לא הייתי מטיפוסי האינטרנט החרדים לפרטיותם.
ועם זאת, אני זוכרת איך נבהלתי יום אחד כשדיברתי באיזה צ'אט (עוד אחד מהדברים שאני כבר לא עושה לפחות שנתיים) עם ניק פלמוני שהיה לי ברור בתכלית הבהירות שאיננו מכירים בחיים האמיתיים, ואף לא נפגשנו קודם בוירטואליה.הבחור מתחיל לצטט לפתע שירים ישנים שפרסמתי בזמנו בבמה חדשה, משפטים והערות שזיהיתי ללא ספק כפרי מוחי הקודח. לקחו לי בערך 10 דקות של פאניקה בהן תהיתי האם רכשתי לעצמי מטריד אלמוני וסטוקר חדש, או שמדובר ביוזמה של אי-מי ממכריי, או שעליתי על "היורש", עד שהבחור ריחם עליי וגילה לי את סוד הקסם.
ומאז, ילדים, איש אינו בטוח מפניי: יש חיפוש אימיילים בגוגל. במובן זה האינטרנט הוא כמו שדה לבן ונקי של שלג, בו אנחנו מסתובבים בחופשיות עם אפס מודעות לעובדה שבכל מקום בו נלך, נשאיר שובל של טביעות רגליים: הערות, תגובות, בלוגים, פורומים ושאר פרסומים זניחים לכאורה. די הרבה מאיתנו יכול להשתקף בכל זה. אני לא מדברת על האקינג או ספייוורז או משהו מורכב במיוחד, כי אם על הקלקה פשוטה של כתובת מייל במנוע הפלא גוגל. רק היום נתקפתי בפתאומיות סקרנות עזה לגבי מישהי שהכרתי פעם בתור פריקונית-על אפלה וקשוחה. הריגול המעמיק שלי חשף שבשלוש השנים שעברו היא הספיקה לחזור קצת בתשובה, לעזוב את זה, ולהפוך להילרית במשרה מלאה ולמאסטרית קונג-פו בעלת תואר עם שם מסובך מדי. כל זה עד גיל 19.
היות והעבר שלי גדוש ביצורים מעניינים כאלה שאין לי מושג לאן הגיעו עד היום, ושהקשר איתם נשחק או נותק באקראי, אני מוצאת בריגול דרך נהדרת להתעדכן פעם בתקופה בפרטי חייהם ועיסוקיהם התמוהים. זה הרבה פחות מטריד מאשר להרים טלפון, נגיד, ולנהל שיחה מאולצת וחסרת פואנטה.
תקציר למתקשים: זרים יודעים עליי דברים, וזה הכל בגלל גוגל. אם גם אתם רוצים לדעת דברים על זרים, תנסו את זה בבית- או, כמה פשוט וקל, קיראו את הבלוג שלהם. אני בטח מגלה פה את אמריקה, וגם זה רק לעצמי, אבל בכל מקרה המדובר בעיסוק נהדר לשעות הפנאי התפוסות שלכם.
(ייתכן שהמסקנה המתבקשת בתחתית הפוסט הזה היא שאני מהווה אישיות משועממת וחסרת-חיים. ייתכן שזה גם נכון. אני מעדיפה להתייחס לזה כאל אתנחתא קלה במסכת הלימודים הנמרצת שלי, שהתחילה ב-6 בבוקר)
נ.ב. אה, לפעמים זה לא עובד, ומקבלים 0 תוצאות (נסו את המייל שלי)- ואז אין ברירה חוץ מלהרים את הטלפון ההוא, או לידום לנצח.
תגיות: 16 תגובות
16 תגובות ↓
אני גליתי בשיטוטי באינטרנט שמרצה שלי הומו, ושמרצה אחר תומך בטלי פחימה.
יש הרבה הפתעות באינטרנט אם יודעים איך לחפש.
לפעמים אני מעדיף שיגגלו אותי. זה יותר פשוט מלפגוש מישהו חדש (או מישהי חדשה) ולספר להם את כל תולדות חיי הקשים והעלובים, עת הייתי עכבר בארים בטוקיו רבתי.
(רגע, את העובדה הזו עוד לא חשפתי באינטרנט…)
אין לי בעיה, מי שממש מעוניין לדעת מי אני, אני מרשה לו.
רק לא להפיץ את זה ברבים
[...] אחרי שאלעד הראה לנו כמה שזה מכעיס כשגונבים להופמן את הרעיון ומפיצים אותו, ואחרי ששרית הראתה לנו כמה שזה מטריד שמארק מתעקש לשמור על זכותו לפרסם שם של נאנסת (לכאורה). תורה של טריש להסביר כמה שזה מפחיד כשזר מוחלט יודע עלינו הכל רק בגלל גוגל. [...]
תראי
מרג' חסכה לנו כמה שעות ביחד
http://marg.blogli.co.il/archives/260
יום אחד קיבלתי טלפון מאדם בקשר להודעה שפרסמתי פעם בפורום בתפוז, עד היום אין לי מושג איך אדם שלא יודע לפתוח קובץ RAR הצליח להשיג את הכתובת של ההורים שלי ומשם את הטלפון שלי וכל זה תוך כדי שיטוט באינטרנט.
יוווווו דייב דנ 8O, ברוך הבא. השאלה שלך מקבילה-אם כי גולשת לתחום אחר מעט- לשאלה איך בנאדם שלא יודע לעבור מעברית לאנגלית במקלדת הצליח למחוק לי מהמחשב אוספים שלמים של מסמכים ומוזיקה, ולהחליף את הוולפייפר למשהו עם נינט טייב. סיפור עצוב.
אה, ו-אבוטבול, זה לא פוטר אותך מלתת צומי לפעמים.
תודה רבה, עכשיו תורך לשכנע אותי להישאר
מלחיץ משהו…
"אל תאמר דבר שאינו נשמע (-שאתה לא רוצה שאחרים יישמעו), שסופו להישמע, ועוף השמים יוליך את הקול…"
אכן, מלחיץ.
לא יודעת מה אתכם, אותי זה מרגיז שמחפשים אותי בגוגל. בעיקר כי אין לי מה להסתיר (מפני מי שכבר מכיר אותי, כן כן, בלוג אנונימי, ידה ידה). ואני לרוב לא עושה את זה לאחרים (אלא אם כן, החלטתי לילה לפני מבחן לבדוק עד כמה המרצה לא זהיר…
)
אין לך מושג כמה אנשים הגיעו דרך גוגל לבלוג שלי בתפוז, אחרי שפרסמתי מרצים בשמם המפורש. יש בזה משהו מביך, בעיקר בשבילי, לאור הקריאה הנרגשת שלי לאחת מהן לעשות לי ילד…
מזלך שרוב הסיכויים הם שהמרצה לא מחפשת את עצמה בגוגל… או שמא?
מי לא מחפש את עצמו בגוגל מפעם לפעם?
במקרה הספציפי הזה, על כל פנים, אני בטוחה שזה יתקבל בהבנה. אם אני מנחשת נכון, אז אפילו בשמחה…
מקסימום , ייצא ילד מהפרשה הזאת…
הוא יהיה טרוריסט שמאלן צעיר ובלונדיני עם ציצים גדולים, אני מבטיחה לך.