קארמה רעה ושאר הפרזות

        לי קאו הוא האיש שאני לפעמים ישנה במיטה שלו, ולפעמים מכינה לו קפה בבוקר. לאור מצבה המדורדר של האליטה השלטונית במקומותינו אני מוצאת לנכון להעיר בנקודה זו שהוא אינו איש ציבור, ואינו מחזיק במשרה פוליטית מכל סוג שהוא, חוץ מלהיות שר המשקים ונאצי לעת מצוא. תחת הערך "לי קאו"  באנציקלופדיה גלאקטיקה, מופיעה תמונה אגדתית של העורף שלו, קבור תחת ערימת כסתות עם הכיתוב "סביבת המחיה הטבעית של הלי קאו המצוי". מהפינה מציצה ידית של חתול שמן ומכוער (יש שקוראים לה "זנב", אך לא אני. זו ידית, ומושכים בה.) ומלמטה רואים את הקצה של ספל הקפה השלישי הבוקר, חסר תועלת כקודמיו. בתמונה אחרת שם, המבוססת על עבודה הודית עתיקה, נראה לי קאו המיתולוגי בצבע אדום, מאחורי הבר,כששמונת זרועותיו מחזיקות שייקר, פותחות בקבוק ערק, חותכות לימון, מציתות סיגריה, רושמות מס' טלפון על ציץ של מישהי, מחליפות שיר במערכת,עושות אצבע משולשת ללקוח וצובטות טוסיק של מלצרית, בו זמנית. כן, הוא היה ער פעם, מזמן, או ככה מספרים.

       לי קאו הוא האיש שמסוגל להתעורר לחלוטין בעצמו בשעה 6 בבוקר, אפילו בלי שעון, בימים בהם אני בבית הרחוק שלי, כדי להתקשר לזמזם לי את הטה-נה-נה של רוקי ולבעוט בתחת השמן שלי ללכת להתאמן- אבל לא מסוגל להבין מי זאת האישה הזאת? למה היא מעירה אותו באמצע הלילה (11 בבוקר)? למה היא מעירה אותו באמצע בוקר (4 אחר הצהריים)? כשאני נמצאת לידו בגודל טבעי.

       לי קאו הוא האיש שחלק ניכר מהמפנים החשובים בחייו הוכרעו ע"י שינה ומניעתה, וייתכן שסמלי יותר מהכל הוא הלילה הראשון, הנודע לשמצה, שלנו ביחד. 10 חודשים ומשהו זה הרבה בשביל למשוך סטוץ, ואני מודה בפה מלא שכוונותי היו טהורות לחלוטין באותו לילה ראשון, אחרי ההופעה של הדרה לוין ארדי: ב-8 בבוקר אתה בחוץ, עדיף בלי ארנק. אך צחקו לי בנות הגורל שהפגישו בינינו, כשהלי קאו בדיוק סוגר 48 שעות נטולות תנומה. אז עוד לא הכרתי את נפלאות השינה של היצור, ולקראת השעה 3 בצהריים כבר הייתי על סף דמעות, כי את הדברים שהאיש הזה מסוגל לעשות מתוך שינה עמוקה לא ראתה עין אנוש מעולם.

לרדוף בחדר אחרי שמיכה. לשתות קפה. לענות לטלפון. להרוג זבובים. לנסות, בהצלחה מרובה אגב, לחסום את קנה הנשימה שלי כדי שאפסיק לנסות להפריע לו- וכיוון שהוא ישן, לקח לו דקה או שתיים להבין שמישהי פה מפרכסת באמת. לשאוג בצווחת אימים, לאור לחישות מתרפסות באוזן של " אני חייבת לצאת מהבית" בסביבות השעה אחת, "את לא הולכת לשום מקום! לשום מקום את לא הולכת!!!" פלוס תפיסת נלסון כפולה פלוס לכידתי מתחת לשמיכה והירדמות עקשנית על החזה שלי. להתעורר בסופו של דבר ולא לזכור אף אחת מהחוויות המפעימות אם כי אלימות-משהו הנ"ל. השעות הקריטיות שבילינו, הוא- בשינה, ואני- בנסיונות מגוחכים יותר ויותר לקטוע אותה ולהעיף אותו לעשרים אלף עזאזל, היוו תשתית איתנה ונתנו לנו כלים רגשיים למערכת היחסים הנפלאה שבאה בעקבותיהן.

מאז ועד הלום יש לנו בקרים נהדרים ביחד. 

תקציר למתקשים: יש לי חבר שאוהב מאוד לישון. קוראים לו לי קאו, שזה שם סיני עתיק ל"חובב הידע והמדעים". יש לו גם שם אמיתי אבל הוא כבר תפוס ע"י סבא שלי, ככה ש"שוגר גראמפס" זה קצת יותר מדי- אפילו בשבילי.

*אברהם שלונסקי

תגיות: 8 תגובות